גבעות רוארו צצו לפני 2 מיליון שנה. הרוארו והלנגה היו אז רמה אחת גבוהה, והטנארו זרם צפונה. לפני כ-250,000 שנה, כתוצאה משיטפונות ונהרות, החל נהר אחר לכרסם באדמת הרוארו השבירה, בסופו של דבר "לכד" את נהר הטנארו והסיט את מסלולו לכיוון העכשווי שלו אלבה - אסטי, ובכך חילק את אזורי לנגה וראורו.
רוארו שוכנת מעבר לגדה השמאלית של נהר טנארו, זה היה פעם קרקעית הים של ים פנימי המכונה מפרץ פו, בתקופה שבה הים האדריאטי הוונציאני התרחב למישור הפו של היום.
זהו סיפורה של אדמה שמתחילה בים ומעוצבת על ידי הנהר
רוארו הוא אזור יין קטן ששוכן על הגבעות של פיימונטה, צפון-מערב איטליה. בניגוד לרוב אזורי היין בפיימונטה, רוארו, כמו גאבי, ידוע בעיקר בזכות יינותיו הלבנים. אלו מיוצרים מזן הארנייס ובשנים האחרונות ממצבים את עצמם בחברה טובה בחבורת העילית של יינותיה הלבנים של איטליה בכלל. ובכל זאת, ברוארו מיוצרים גם יינות אדומים, רוארו רוסו, שבדומה ליינות מהאזורים השכנים והנוצצים, ברולו וברברסקו, מיוצרים גם הם מזן הנביולו המקומי.
יקב דלטטו, כמו יקבים אחרים רבים בפיימונטה, הוא סיפור משפחתי ארוך שנים.
כבר במאה ה-19 הפיקה משפחת דלטטו יין ברוארו מענבי ברברה ונביולו שגדלו בחווה המשפחתית.
בשנת 1953 קרלו, יחד עם אשתו קתרינה, החליט להקים את היקב שלו בקנאלה, בלב רוארו.
בשנת 1977, בתקופה שבה החלו ברחבי העולם לגלות את נפלאותיו של אזור פיימונטה, הצטרף לצוות היקב אנטוניו הצעיר, בנם של קרלו וקתרינה, לאחר שסיים את לימודי הכורמות והיין בבית הספר שבאלבה. אנטוניו היה מי שאחראי על פריצת הדרך האיכותית והמסחרית של היקב, ותחת ידיו יצא לראשונה יין הרוארו ארנאיס ׳סן-מיקלה׳ שהופק אז במהדורה של 933 בקבוקים בלבד, כמו גם היינות המבעבעים המצוינים של היקב, שנמנים היום על הטובים שביינות המבעבעים של האזור.
" אני עדיין זוכר את היינות המבעבעים הראשונים שעשיתי" נזכר אנטוניו, המכונה טוני.
"ייצרתי רק 1200 בקבוקים וחילקתי אותם בין חברים ולקוחות. הייתי בהלם מכמות האנשים שבאו להודות לי ואמרו לי להמשיך לצעוד בדרך הזו ".
היום מופעל היקב על ידי אנטוניו, וילדיו קרלו, כריסטינה וקלאודיה. הדור הצעיר הביא עימו ליקב מודעות אקולוגית. והחל משנת 2017 הטיפול בכרמים אורגני לחלוטין, בדיוק כפי שנעשה על ידי סבא קרלו, עוד הרבה לפני העידן הטכנולוגי. היקב כולו מושתת על ערכים של שימור הסביבה בכל אספקט של העשייה, ובשנים האחרונות גם צומצם השימוש בביסולפיט למינימום ההכרחי. היינות תוססים ספונטנית והעיקרון שעומד מאחוריהם, הוא לספק תוצר אמיתי ואותנטי ככל האפשר, בדיוק כפי שאנשים היו רוצים להגיש בביתם.
